שלילה או הפחתת פיצויי פיטורים- מתי? 

סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים דנים בסוגיית פיטורים ללא פיצויים:

האחד-

סעיף 16 לחוק עוסק בפיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי:

" לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל
לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד-
ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של
העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים
בלבד"

סעיף 17 לחוק עוסק בפיטורים ללא פיצויים מכח פסק דין:

בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע
שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או
בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה
על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

לפיכך, קיימים שני מצבים. האחד כאשר יש הסכם קיבוצי החל על העובד והמעביד, או הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף- ואז יש לבחון את הוראות ההסכם הקיבוצי בנוגע להפרות משמעת ופיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים.

המצב השני, כאשר אין הסכם קיבוצי כאמור- אז רק בית הדין רשאי לאשר את שלילת הפיצויים או הפחתתם- ואז יונחה בית הדין על פי תקנון העבודה בתעשייה.

מעבידים רבים, מחליטים על דעת עצמם, לשלול או להפחית פיצויי פיטורים של עובדים, בטענות ותואנות שונות- כאשר אינם מקיימים את הנחיות החוק בנושא ועושים דין לעצמם בנושא זה.

במאמר זה אדון בעמדת הפסיקה לגבי שלילה או הפחתת פיצויי פיטורים, וכבר אציין כי רק במקרים חמורים וחריגים- מצדיקים בתי הדין שלילת פיצויי פיטורים.

שלילת פיצויי פיטורים- ותקנון העבודה- כללי

לא ניתן לדעת כיצד ינהג בית הדין וכל מקרה נידון לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות. הפסיקה בנושא זה אינה עקבית, ולא נקבעה על כך הלכה ברורה.

ככלל, המדיניות אשר מנחה את בית הדין הינה כי פיטורים לכשעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי הפיטורים הינם עונש.דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף , פד"ע ב 215.

על כן לא בנקל ישלול בית הדין את פיצויי הפיטורים. עוד נקבע בפסיקה, כי לעניין שלילת פיצויי פיטורים יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן- חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההתרעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת העבודה, טיב היחסים בין הצדדים במרוצת השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. זאת, תוך הבאה בחשבון של העובדה שפיטורים לכשעצמם הם עונש חמור.

להלן מספר דוגמאות מהפסיקה:



כך לדוגמא, נקבע בעניין אבלין מימון אליה נ' קליין בן ציון (ע"ע 300075/96 ( כי גם במקרה של גניבה- לא שוללים פיצויי פיטורים, הפיטורים לכשעצמם מהווים עונש חמור (במקרה זה הופחתו הפיצויים ב- 20%).

בית הדין קבע כי גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמור הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה.

עם זאת, קבע בית הדין כי שעה שבאים לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות מסוג זה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, את משך תקופת העבודה, את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה, את תרומתו של העובד למפעל ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל.

בצד כל אלה , יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור.

שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מעובד שפוטר על רקע עבירת משמעת חמורה-

דובר בעובד שנתפס במהלך ביצוע עבודתו כשהוא מעביר סמים לעצור בתא המשטרה וכן העביר לעצור אחר פלאפון נייד, כנגד העובד הוגש כתב אישום. מדובר בעבירה חמורה ביותר העובד הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו יש לציין כי לא דובר במעידה חד פעמית
עב 4759/03 עבד אלמאלק ג'יהאד נ' א. כפיר אחזקות, בית דין אזורי חיפה 10.11.05

שלילת פיצויי פיטורים וכספי תגמולים לעבוד בנק שמעל בכספי הלקוחות-

בעניין קליין דרור נ' הבנק הבינלאומי-
בית הדין קבע כי מדובר בגניבה ובמעילה באמון באספקט כפול- הן כלפי הבנק/המעסיק, במישור יחסי העבודה בין הצדדים, והן כלפי ציבור הלקוחות, אשר על האמון הניתן על ידו לבנק מושתת עצם קיומו של הבנק.

בפסיקתו זו, הסתמך בית הדין האיזורי על פסיקת בית הדין הארצי לפיה יש לשלול לגמרי את זכותם לפיצויי פיטורים של עובדים אשר הוכח כי נטלו לעצמם תשלומים שנגבו מלקוחות עבור השימוש בחניון (ע"ע 300320/98 בווירי אריה נ' רם חן חניונים בע"מ, עבודה ארצי לג 59 32).
בית הדין הקיש למקרה בעניין קליין וקבע כי קל וחומר נכונים דברים אלה, כאשר מדובר בפקיד בנק אשר נטל כספי לקוחות ללא ידיעתם וללא רשותם. לא דובר במעשה חד פעמי של העובד

שלילת פיצויי פיטורים מעובד אשר ירה לצורך הפחדה:

בית הדין לעבודה קבע כי אכן מוצדק היה בנסיבות העניין לשלול מן העובד פיצויי פיטורים וזאת בשל עבירת המשמעת החמורה שעבר. נטל ההוכחה להראות כי העובד פוטר בנסיבות השוללות ממנו זכאות לפיצויי פיטורים מוטל על המעביד, וכאשר מעביד טוען שאינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים בעקבות פיטורים הנובעים ממעשה פלילי, מוטל על המעביד להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (דב"ע נז / 73 שרה שלפי ואח' נ' אגד פד"ע יט 49).

שלילת פיצויי פיטורים עקב פגיעה ביחסי אמון וקיזוז עלות נזקים שגרם העובד

במקרה זה, התרשם בית הדין כי אכן היו אי סדרים בחלוקת הפיתות, העברות פיקטיביות של סחורה, נעלמה סחורה בתקופת עבודתו חילק ללא ידיעת המעבידה.
לדעת בית הדין , גביית התמורה ללא העברתה למעבידה הינה התנהגות המהווה פגיעה ביחסי האמון שבין העובד למעביד, ומדובר בעבירת משמעת המצדיקה פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת נקבע כי הזכות לחופשה שנתית הינה זכות קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור.
ד"מ 1395/02 ע"ב 4884/02 גולצמן סחר נ' היימן לובאדה, אזורי ת"א.